<h1>חשק שלמה על פירוש הרז"ה</h1>
<h2>דף פא מג</h2>
בין משם אחד בין ב' שמות בין מאשה אחת בין משתי נשים. נ"ל פירוש' אחד שם אחד ואחד שני שמות באשה אחת ואחד שם אחד ואחד שתי שמות בשתי נשים כלומר שני שמות כשם אחת באשה אחת להקל ושם אחד כשני שמות בשתי נשים להחמיר שאם תביא אשה אחת שתי קנין לשני שמות ללידה ולזיבה והקריב הכהן המחצה מן השם האחד שהוא רביע מן הכל לא נתפרש המחצה האחר מאותו השם מפני הקרבתו והרי הוא כאילו הביאן כולן לשם אחד ללידה שלא נתפרשו עד שיקריב המחצה מכולן לחטאת או לעולה נמצאו שני שמות באשה אחת להקל. משא"כ בשתי נשים (ושם אחד) שאפילו הביאו שתיהם משם אחד כיון שהקריב הכהן המחצה מאשה זו שהוא רביע משתיהן נתפרש לאלתר המחצה האחר של אותה אשה מפני הקרבתו נמצא שם אחד בשתי נשים להחמיר. ונוח לי לפרש כפי' הזה ולא כפי' החכם שהפריש בין שאמרה זו לחובתי וזו לחובתי (וכיון) [ובין] שאמרה אלו לשתי חובות שעלי והביאתן בעירוב דאם כן לא משכחת לה אלא כמאן דאית ליה ברירה וצרכי' לתרוצי כולה ר' יוסי היא שר' יוסי אומר ולדידן אפי' אמרה זו לחובתי וזו לחובתי לא פירשה ולא קראה שם לענין עירוב חטאת בעולה מפני (שאין) [שאנו] יכולין לומר שמא כך אמרה זו לשתי עולות חובתי וזו לשתי חטאות חובתי או שמא זו לחטאת ועולה לחובתי וזו לחטא' ועולה לחובתי ואין זה פירוש וקריאת שם לענין עירוב חטאת בעולה ואלמלא כן בפי' הזכירה אותו המשנה ולא היינו שומעים אותו מכללא מדרמי מתניתין אהדדי ומשני תנן בין משם אחד בין משני שמות בין מאשה אחת בין מב' נשים אלמא שתי קנין משם אחד באשה אחת עירוב הוי ורמינהי אבל חובה שנתערבה זו בזו אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו וכולה מתני' דשמעינן מינה משתי נשים הוא דהוי עירוב מאשה אחת לא הוי עירוב ומשני כאן שאמרה זו לחובתי וזו לחובתי כאן שאמרה אלו לשתי חובות שעלי ידעתי כי זו הקושיא הזקיקה את החכם לפרש אותו הפירוש ואנן לפירושה דילן לא קשיא לן ולא מידי. וההיא דגרסינן בנזיר בפרק מי שאמר הריני נזיר אמר רב אשי לא תימא דאמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי אלא אפי' אמר אלו על חובתי הרי הן כמפורשים לא קשיא לן דלא דמי פי' דהתם א)עירוב חטאת בעולה אלא נפקא לן מינה שדמי חטאת ילכו לים המלח ולא יפלו לנדבה כמעות סתומים אבל לענין עירוב חטאת בעולה לעולם לא הוי פי' וכי אפשר לומר דגבי קנין (לא) [אי] אמרה שתי פרידין אלו לחובתי הוי עירוב אלא ודאי לא דמי פי' דהכא לפי' דהתם ש"מ. [פירוש הרז"ה]. א)0נראה דצ"ל פי' דהתם לדהכא דהתם לא איירי לעירוב חטאת בעולה אלא נפקא וכו'.
<h2>דף פב מא</h2>
קן סתומה. ממה ששנינו בתחלת פ' שלישי בד"א בכהן הנמלך למדנו כי כל שני פרקים הראשונים שנוים בנמלך על כן קשה לנו מאד מה שפירש החכם בזה השני בפסולי גוזלות שהן פסולים לבעלים ראשונים ולא עלו לו לפי שאינו יודע מה עשו מן הגוזלות שלו. גם ההפס' ששנינו במשנתנו פי' אותו מפני שלא עלה לבעלים ובכהן שלא נמלך ועבד והקריב. גם מה שפי' שכך הוא דרך המשנה שבאה על כל ההפסד ואח"כ אמרה התקנה לא ידענא מה תירוץ יש בדבר שהרי מכל מקום לפי דבריו גדול הוא ההפסד בפריחה וחזרה שניה יותר מן הראשונה והמשנה אומרת לא הפסיד כלום ועוד אילו דברה המשנה בתקנת ההפסד על ידי שיתוף ותנאי היתה מחברת התקנה כעין שתי חבורות וחמש חבורות ושנים שנתערבו פסחיהן ובשני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא וכאן אין אנו רואים זכר ולא רמז לתקנה אלא להפסיד. ועוד מאי שנא תקנת הפסד של השביעית שהיא שנויה בלשון יש אומרים ולמעלה במשנתנו פרח וחזר פרח וחזר לא הפסיד כלום נשנית סתם ולא נשנית בלשון יש אומרים והלא כל תקנות ההפסד ע"י שתוף ותנאי הם כפי' החכם. ועוד ת"ק דיש אומרים מאי טעמא לית ליה שיתוף ותנאי במאי קמפלגי. ועוד במשנת ז' נשים שפי' החכם שאין אחת מהן יכולה להקריבן תחלה אלא ע"י פיוס אם בהמלכה שנויה משנתנו למה לא הוזכר פיוס זה בפירוש והלא הוא עיקר התקנה ודבר גדול כזה לא היה לו לבעל המשנה להשמיטו ואם בשלא נמלך שנויה משנתנו הרי רובו של פרק בשלא נמלך וקשיא הא דתנן לקמן בד"א בכהן הנמלך. וכן במשנת פוסל א' בהליכתו כתב החכם גם זו המימרא עצמה משכחת לה לענין הקרבת הקינין שכולן ראוין ליקרב חוץ מן הגוזל החמישי אישתמיטתיה גוזל שלישי שכנגדו שאף הוא אינו ראוי להקרב ומפרושנו יתבאר דבר זה. וכן מה שכתב החכם במשנת קן סתומה וקן מפורשת דסיפא קמ"ל שאע"פ שיש גוזלות מרובין בצד האחד כיון שלא היינו יודעים מספרם לא נאמר כשחזר לצד האחר ואין אנו יודעין לאיזה צד ודאי לאותו צד המרובה חזר הא מלתא חדתא היא דעד כאן לא שמעינן בכוליה תלמודא אלא כל דפריש מרובא פריש אבל כל דפריש לאו לרובא פריש לא הוצרכה לפנים ולא לפני פנים וההיא פלוגתא דבפ' כל הזבחים אי אמרינן איסורא ברובא איתיה או לא דרך אחרת היא ולאו משום כל דפריש לרובא פריש [דמאי נ"מ] אי פריש לרובא או לא אלא משום כל דפריש מרובא פריש איכא למימר שהמיעוט הפורש מן הרוב הוא מן המותר שהוא הרוב ונשאר האיסור במקום הרוב ובהדין סברא שייכא האי פלוגתא דהתם אבל כל דפריש לאו לרובא פריש לא לזו הוצרכנו דממאי תיסק אדעתין דלרובא פריש.
נחזור לפרש משנתנו קן סתומה שפרחה ממנה גוזל לאויר. פי' אע"פ שהפורח הוא חי ויש לחוש עליו שמא בא ליד אדם אחד והקריבה או לחטאת או לעולה וזה השני הנשאר נתפרש משכנגדו ואינו להקרבה הוי לפי שאין אנו יודעים פירושוא) קמ"ל דכולי האי לא חיישינן משום דאיסורא דנייד הוא וליכא למיחש ליה כלל וכדומה לזה דליכא למיחש לאיסורא דנייד אמרי' בשמעת' דאמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי את האשה וכו' בפרק הריני נזיר מן הגרוגרות. או שפרח לבין המתות. והם חטאות שמתו הבעלים או שנתכפרו או מפסול קינין שבמשנתנו אצ"ל [כיון] שנתערב בהם הכל למיתה הם עומדים ואין לחוש עליו עוד שיתפרש זה השני משכנגדו (וא"ל) [משום] שמת אחד מהם שכבר עבר ובטל מן העולם ואין לחוש עוד לכולן. יקח זוג לשני. לפי שלא הופסד והרי הוא כשר וכולה מתני' זו ואצ"ל זו קתני. פרח לבין הקרבות. פי' לב' קינין סתומות העומדות ליקרב. פסול ופוסל אחר כנגדו שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחר כנגדו. מיהו הגוזל הפורח ממקומו זה למקומו זה כלומר מקנין סתומות של אשה זו פסיל להקריבו תחלה במקום שהלך לשם ופוסל גוזל אחר כנגדו במקום שיצא משם. נמצאת קן אחת פסולה בפריחה אחת. [פירוש הרז"ה]. א) ר"ל דאין אנו יודעים למאי נתפרש או לעולה או לחטאת.
<h2>דף פב מג</h2>
לזו אחת לזו שתים לזו שלש לזו ארבע לזו חמש לזו שש לזו שבע פרח מן הראשונה כו' וחזר. פי' חזר דרך פריחתו מן השביעית לששית לחמישית לד' לג' לב' לראשונה. פוסל א' בהליכתו וא' בחזירתו. פי' ומספק נאמר זה שחזר לא זה הוא שפרח נמצא לכל האמצעיות ספק שני גוזלות שלא מעיקר הקנין אחד משל מטה הימנה שפרח לחמישית ואחד משל מעלה ממנה שחזר לה וכנגדן יצאו ממנה שני גוזלות אחת לשל מעלה הימנה שפרח הימנה וא' לשל מטה הימנה שחזרה הימנה זה הוא מספק לכל האמצעיות חוץ מן הראשונה והשביעי לפי שהראשונה אין למטה הימנה והשביעית אין למעלה הימנה לפיכך אי אפשר שיהא להם יותר מגוזל א' שלא מעיקר הקנין וכבר פי' במשנתנו למעלה שהגוזל הפורח וחוזר פוסל אחד בהליכתו כנגדו והוא עצמו פסול או אחד מחבריו במקומו הרי קן אחת פסולה כאן וקן א' פסולה כאן בהליכה וחזרה לפיכך האמצעיות שיש להן שתי פרידות ושתי חזרות פריחה וחזרה משל מטה הימנה ופריחה וחזרה של מעלה ממנה נמצאו בכל א' וא' מהן שתי קנין פסולות מפני שנים פורחים המעורבין בכל אחת ואחת אבל הראשונה והשביעית שאין להם אלא פריחה וחזרה אחת אין להם לכל אחת ואחת מהן אלא פורח אחת לפיכך אין להם לכל אחת מהן אלא קן אחד פסולה. וזו היא ששנינו הראשונה והשניה אין להם כלום. לפי שהראשונה קן אחד בלבד היא שהיה לה וקן אחד הפסידה השניה שתים היו לה ושתים הפסידה לפי שהיא מן האמצעיות. הג' יש לה אחת. והפסידה שתים. הרביעית יש לה שתים. והפסידה שתים. החמישית יש לה שלש. והפסידה שתים. הששית יש לה ד'. והפסידה ב'. השביעית יש לה שש. ולא הפסידה אלא קן אחד לפי שאין למעלה הימנה כמו שפי'.
ועוד אנו מוסיפין לפרש הראשונה אין לה כלום לפי שהגוזל שפרח הימנה לשל מעלה הימנה אין אנו יודעים אם קרב בכלל הקרבות לחטאת וכנגדו נתפס הנשאר מעיקר הקן לעולה או אם קרב לעולה וכנגדו נתפרש זה לחטאת הרי יש כאן גוזל אחת מפורש ואין אנו יודעים פירושו לפיכך כל הקן פסולה להקרבה וכן השניה אין לה כלום לפי ששני גוזלות פרחו ממנה אחד לשל מעלה הימנה כלומר לשלישית ואחד לשל מטה הימנה כלומר לראשונה ואע"פ שאותו שפרח לשל מטה הימנה לא הוקרב גזרי' פורח לשל מטה א)אינו פורח לשל מעלה ועשו כאן את שאינו קרב כקרב כשם שזה מפרש כנגדו כך זה מפרש כנגדו ואילו קרבו שניהם חטאת נתפרש שנים הנשארים לעולה או אילו קרבו עולה ונתפרשו אלו לחטאת כי המחצה מכל מה שהיה לה הוקרב משם אחד ונתפרש המחצה האחד כנגדו לפי שאין אנו יודעים הפי' אם לחטאת אם לעולה לפי' פסולין להקרבה הם ועירובן הרי גם השניה אין לה כלום. השלישית יש לה אחת שאע"פ שהוקרבו שני גוזלות שפרחו הימנה אחת לשל מעלה ואחת לשל מטה עדיין לא נתפרש מה שנשאר לה עד שתקריב עד אחת חציה חטאת וחציה עולה ומכאן ואילך נתפרשו שני גוזלות הנשארים לה מעיקר הקנין אם הפורחים הימנה עשו חטאת נתפרשו אלו לעולה ואם הפורחים נעשו עולה נתפרשו אלו לחטאת הרי הם מפורשים ואין אנו יודעים פי' לפי' אינה יכולה למשוך מהן עוד ולהקריב הרי שהקרבה זו בהמלכה קן א' והפסידה שתי קנין וכן אנו אומרים בכל אחת ואחת מן האמצעיות ששני גוזלות הפורחים ממנה א' לשל מעלה ואחת לשל מטה הפסידו לה שני קנין אבל השביעית שלא פרחה הימנה אלא גוזל א' לשל מטה הימנה שהיא הששית לפיכך לא הפסידה אלא קן אחד והיא מקרבת שש קנין ומכאן ואילך אינה יכולה להקריב שמא הפורח נעשה חטאת ונתפרש בן זוגו לעולה או שמא נעשה עולה ונתפרש זה לחטאת כל זה הענין הולך על הדרך שאמרנו למעלה שאין הפורחים מן הקנין מפרישין מה שכנגדן אלא א"כ לא נשתייר מעיקר הקנין אלא מה שכנגדן ואם נשתייר יותר ממה שכנגדן אין מפרישין מעיקר הקנין עד כדי שלא ישאר אלא מה שכנגדן ומשם ואילך הפורחים מפרישים מה שכנגדן ונפסלו שכנגדן הן ועירובן ואינו יכול למשוך מהן עוד ולהקריב ומה שהקריב כבר מעיקר הקנין כשהוא בא להקריב מקריב חציו חטאת וחציו עולה זה הוא הכלל לטעם משנתנו והוא מתברר שפי' למעלה. [פירוש הרז"ה]. א)0אולי צ"ל אטו פורח לשל מעלה וכו'.
<h2>דף פב מה</h2>
אין מביאין תורים כנגד בני יונה וכו' בן עזאי אומר הולכין אחר הראשון. מסתברא לי אע"ג דמשנינן לה פלוגתייהו אקראי בסיפרא עיקר פלוגתייהו בסברא קא מפלגי דתרוייהו אית להו הולכין אחר הראשון מיהו רבנן הולכין אחר הראשון שבדין ומהדין חטאת קודמת לעולה בכל מקום כדתניא והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה תלמוד וכו' עד זה בנה אב שיהו כל חטאות קודמות לעולות הבאות עמהן ובן עזאי אומר הולכין אחר הראשון שבמעשה וכיון שהקדים בעשייתו עולה לחטאת יכפול ויביא חטאת ממין עולה וקרא כי אתא ללמדא) שאין מין אחד מדדריש ליה בטעמיה. ומדקתני האשה שהביאה ולא קתני שהפרישה כדקתני גבי מצורע עני יש לנו לומר דעד כאן לא פליגי אלא לאחר הקרבה אבל לאחר הפרשה דברי הכל [מודים] שתכפול בעולה שהיא באה נדבה ונמצאו שתיהן קרבות לכתחלה ולא תכפול בחטאת שאינה אלא חובה ונמצאת השניה מתה ואינה קרבה. [פירוש הרז"ה]. א) נראה דצ"ל וקרא כי אתא ללמד שאין יכול להביא כי אם ממין אחד וכל אחד דריש ליה כטעמיה.
האשה שהביאה חטאתה ומתה וכו'. מסתברא דכולה מסכת מתניא ליה בנשים ולא באנשים מפני שטעות קנין דומה לטעות פתחי נדה והלכות קנין ונדה הן הן גופי תורה ואיידי דטעות פתחי נדה מתניא לה באשה תנא נמי קנין באשה שהטעות מצויה בנשים ועוד כאן דאנשים לא משתכחי לה חיובי קנין אלא על החטא או בנגעא) עדיפא ליה למתניא באשה בלשון כבוד ושבח שהן יולדת וזבה דזיבה נמי שבח הוא לה כדקתני ר' חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה ותנא משום ר' מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין. [פירוש הרז"ה]. א)0וגם דמשכחת לה בזב מ"מ זיבה הוא גנאי לאיש שלא בא רק ע"י חולי ועי' ברמב"ם בפי' המשניות לטהרות.
<h2>דף פג מה</h2>
חטאת שנתערבה בחובה. א)ואין מנין פרידין של החובות ועבר והקריבן חציין למעלה וחציין למטה. אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה. שאני אומר חטאות קרבו למעלה והחובה קרבה כולה למטה נמצאו חטאות שבחובה הן בלבד כשרות ושאר הפרידין כולן פסולין נמצאו ג' חלקים פסולין ורביע כשר. ובדין הוא דליתני חטאות וחובה שנתערבו שהרי שתיהן שוות אלא איידי דתנא בפ' שני בכהן הנמלך חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה והתם מתניא ליה אפי' כשהחובה מרובה תנא נמי הא בכהן שלא נמלך דכותה. חובה שנים בחטאת. פי' פי שנים בחטאת כלומר ד' דנקי חובה ותרי דנקי חטאת עבר והקריבן חציין למעלה וחציין למטה. מחצה כשר ומחצה פסול. שאני אומר תרי דנקי חטאת ודנקא חובה קרבו למעלה תרי דנקי פסולין ודנקא פסולב) ואשתכח הכא והכא תלתא דנקי פסולין ותלתא דנקי כשרין זו היא ששנינו מחצה כשר ומחצה פסול. חטאת שנים בחובה המנין שבחובה כשר. פי' חטאת פי שנים בחובה ד' דנקי חטאת ותרין דנקי חובה עבר והקריבו חציין למעלה וחציין למטה מנין שבחובה והם תרי דנקי כשר והשאר פסול שאני אומר תלתא דנקי חטאת קרבו למעלה וכולן פסולין וחד דנקא חטאת ותרי דנקי חובה קרבו למטה דנקא דחובה דלמטה כשר ואידך דנקי פסולה אשתכח תרי דנקי חובה מחצה כשר ומחצה פסול ודנקא דחטאת בלמטה כשר אשתכח הכא והכא ד' דנקי פסולין ותרין (דתרי) דנקי כשרין דנקא חטאת ודנקא עולה כמנין החובה זו היא ששנינו מנין שבחובה כשר כיוצא בדבר אנו מפרשים בסיפא וכן עולה שנתערבה בחובה וכו' עד סופא. [פירוש הרז"ה]. א)0נראה דצ"ל והן כמנין פרידין של החובות כצ"ל וכן פירש הגר"א ז"ל ונדפס במשניות ד' ווילנא. ב)0נראה דצ"ל ותלתא דנקי חובה קרבו למטה תרי דנקא כשר ודנקא פסול אישתכח וכו'.
